כמעט כולם מכירים את צמד המושגים "יין ויאנג" (YIN YANG), או שמעו עליהם בעבר, או לפחות ראו את הסמל שלהם בצורת עיגול שמחולק לחצי שחור וחצי לבן עם נקודה של הצבע הנגדי בכל אחד מהחצאים. או שאם אתם הרפתקנים ממש, עשיתם את הטעות וקעקעתם עם חינה את הסמל על הכתף בטיילת באילת.
אני מקווה שאחרי שתקראו קצת לעומק על המושגים האלה ועל המשמעות שלהם תוכלו להעריך יותר את הסמל הזה, המדהים בפשטותו.
בקצרה – הוא אחד מאבני היסוד של הרפואה הסינית.
לפני שנצלול פנימה, אצטט את ספר הדאו בתרגומו של ניסים אמון בקטע מפרק 2:
"את הכיעור מודדים לפי היופי
את הטוב על פי הרע
את הקל על פי הקושי
אבל את הדאו אין למודד מול מה"
מהקטע הקצר הזה ניתן לחלץ כמה רעיונות בסיסים:
טוב ורע הם יחסיים. גם כיעור. הכול יחסי ותלוי בסביבה שלנו.
הדבר היחיד המוחלט הוא הדאו. (לעוד מידע על הדאו, קראו כאן או האזינו כאן.)
כלומר מרגע שהדברים נוצרו מהדאו, מהאחד, תמיד תהיה יחסיות.
ויחסיות פירושה שיש מכל דבר לפחות שני דברים.
אין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום.
הסינים קוראים ליחסיות וההדדיות הזו בין הדברים יין ויאנג.
לפני שנעמיק בנושא הנפלא הזה, כמה מילים על הכתב הסיני, והקשר שלו לנושא.
הכתב הסיני לא בנוי מאותיות אלא מסימנים וקווים שנקראים סימניות. כל סימנייה היא בעלת משמעות מסוימת, כמו תמונה או צליל מסוים. כשסיני ממוצע רואה סימנייה הוא יודע לומר שפירושה הוא כלב, והוא מכיר את הצליל שלה. בגלל הצורה הזו של הכתב, כל "מילה" יכולה לקבל פרשנויות שונות – תלוי בהקשר שלה, במיקום שלה במשפט, מאילו סימנים היא מורכבת ועוד.
למשל המילה "טוב" (好 Hao) בסינית, מורכבת מהסימנייה של אישה 女 וילד 子.
זה הופך את הקריאה לאדם לא סיני למורכבת, אבל אותי באופן אישי היא מרתקת. זה מראה את המורכבות, העושר והיצירתיות בשפה, שכמובן משפיעים על הפילוסופיה ועל הרפואה הסיניות.
בהקשר של נושא המאמר הזה, מילים כמו "יין" ו"יאנג" הן בעלות משמעות גדולה הרבה יותר מהפירוש המילולי המיידי שלהן. מה שנותן מרחב גדול לפרשנות.
בפשטות, הסימנייה של "יין" (YIN 阴) מורכבת מסימנייה של גבעה עם סימן של ירח או צל לידה, והמשמעות המילולית היא "הצד המוצל של הגבעה".
מהתמונה הזו אנחנו מבינים עוד דברים על המושג יין – הוא גם מסמל משהו קר, חשוך, בעל פוטנציאל, חבוי, נסתר.
הסימנייה של "יאנג" (YANG 阳) מורכבת מסימנייה של גבעה עם סימנייה של שמש לידה. כלומר, הצד המואר של הגבעה.
ומהתמונה הזו אנחנו מבינים עוד דברים על יאנג – כמו אור, חום, פריחה, מימוש הפוטנציאל, שגשוג, תנועה.
אנחנו ממש מקבלים כאן שני ניגודים של אותה תמונה – גבעה, שיש לה צד אחד מואר, משגשג, פורח, וצד אחר חשוך, מוצל, נסתר, קר, חבוי.
מה שחשוב לזכור הוא ששני המצבים מתארים בעצם גבעה אחת, שיש לה שני צדדים. אני מציין ומדגיש את זה שוב כי מכאן אנחנו מבינים היטב את מרכיב היחסיות בין היין ליאנג. הם משלימים זה את זה ותלויים זה בזה.
הגבעה היא גבעה בגלל שיש לה שני צדדים, אחרת היא לא הייתה קיימת.
אחרי שהבנו מה היאנג והיין מסמלים, אנחנו יכולים לראות אותם בכל מקום – יום ולילה, שמש וירח, שמיים ואדמה, גבוה ונמוך, ועוד ועוד.
היאנג הוא האקטיבי, התנועתי, זה שמבצע פעולה. הוא גם מסמל את האוורירי או העל־חומרי.
היין הוא זה שקיים בו החומר, הפוטנציאל לפעולה. משהו דחוס, מרוכז, כזה שיש בו הרבה פוטנציאל, כמו תרכיז ויטמינצ'יק.
היאנג הוא הזכרי, האקטיבי, זה שיוצא מהבית לעבוד או להילחם (בסין שלפני 3,000 שנה).
האישה היא היין, זו שמכילה ויש לה אפשרות להוליד ילדים, כלומר בתוכה גדל הפוטנציאל לחיים.
עכשיו אתן דוגמאות ואסביר את היחסיות של היין והיאנג בכמה רמות.
רמה אחת היא הניגודיות בין יין ויאנג, למשל שמיים ואדמה.
השמיים הם יותר יאנג מהאדמה. האדמה מזינה אותנו במזון, צומחים בה גידולים, היא דחוסה יותר, חומרית, היא יינית.
השמיים הם אווריריים, אם ארגיש אותם למעשה אחוש רוח או אוויר, אני לא יכול לתפוס אותם, וזה אספקט יותר יאנגי מאשר אדמה.
רמה נוספת של מערכת יחסים בין יין ליאנג היא ההשלמה שלהם זה את זה – למשל תהליך האידוי של מים לאדים. מים הם דחוסים יותר, כבדים יותר. אדים לעומתם הם אווריריים יותר וקלים יותר. כדי ליצור אדים מתוך מים אנחנו צריכים לחמם אותם – וחום, כמו שאמרנו, הוא יאנג, כלומר התהליך הזה הוא התנועה של היין אל היאנג – ממים אל אדים.
דרך נוספת שהסינים העתיקים השתמשו בה כדי לסמל את היאנג והיין הייתה סימון של קו רציף וקו מקווקוו.
קו מאוזן רציף (—) מסמל יאנג, תנועה רציפה ושלמה. אין שם מקום, הכול מלא, הפוטנציאל התממש.
יין מסומל בקו מקווקוו (- -), כלומר שני קווים קצרים מאוזנים עם רווח ביניהם. אותו הרווח מסמל את הפוטנציאל שטמון ביין.
הסימון הזה די מזכיר את מה שנקרא בשפה בינארית אפס ואחת. אחת היא פעולה, אפס הוא הפוטנציאל. באותן שנים, חשמל לא היה משהו שדיברו עליו והתעסקו בו, כמו שאנחנו יודעים, ולכן הדרך לסמל תנועה, אקטיביות ופעולה הייתה קו מאוזן רציף; הדרך לסמל פוטנציאל, נסתר, חבוי הייתה קו לא רציף או קו עם רווח במרכזו.
השימוש בקווים האלו הוא עמוק מאוד ועתיק ברפואה סינית ובפילוסופיה שלה. 
יין ויאנג מתארים שני קצוות: תנועה או אי־תנועה, שחור או לבן, יום או לילה. אבל ברור לנו שהעולם לא בנוי ככה, נכון? חסרים לנו מצבי הביניים. השלב שבין הפוטנציאל למימוש שלו. השלב שבין היום ללילה.
כדי להסביר את תהליך הביניים הזה אנחנו הופכים את הזוג לרביעייה – לכל קו רציף או מקווקוו נוסיף עוד קו רציף או מקווקוו מעליו. כך נוצרים ארבעה מצבים אפשריים ביחסיות של היין והיאנג.
אם הוספתי לקו היאנג קו רציף מעליו, קיבלתי שני קווים רציפים. שני קווים יאנגיים. המצב הזה מתאר את שיא היאנג.
אם הוספתי לקו המקווקוו, כלומר לקו היין, קו יין מעליו, קיבלתי שני קווי יין. הם מתארים את שיא היין.
המצבים שראינו עד כה הם פשוטים: יין ויאנג או שיא היין ושיא היאנג.
עכשיו נדבר על שני מצבי הביניים.
קו יאנג שמעליו קו יין. מצב זה מתאר יאנג שנובע מתוך היין. הדרך הכי ברורה להבין את זה לדעתי היא לחשוב על הזריחה. הזריחה היא פעולה יאנגית, שמש, אור שמגיע אחרי הלילה, אחרי
היין החשוך והקר. היאנג שנובע מתוך היין.
מצב ביניים נוסף הוא קו יין שמעליו קו יאנג. הוא מתאר את הגדילה של היין והצמצום של היאנג. הדרך הברורה ביותר לדעתי היא לחשוב על השקיעה. היאנג, האור שוקע ונעלם; והיין, החושך הולך וגובר. 
קיבלנו ארבעה מצבים שונים – שיא היין, היאנג שנובע מתוך היין, שיא היאנג, והכניסה שלו לתוך היין.
אם רוצים להבין את זה בקלות, נדמיין את התהליך כך – זריחה, אחריה מגיע שיא היום שהוא שיא היאנג, אחר כך שקיעה ואז שיא הלילה שהוא שיא היין, חצות.
אבל החלוקה לא נגמרת כאן. לכל אחת מארבע האפשרויות הוסיפו עוד קו מעל היין או היאנג וכך מתקבלות שמונה טריאגרמות, שמונה סימנים שבכל אחד מהם שלושה קווים.
הרבה אלמנטים בפילוסופיה הסינית מבוססים על השמינייה הזו, כמו שושנת הרוחות, פנג שוואי, אמנויות לחימה שונות ועוד.
לאחר מכן הסינים המשיכו בחלוקה הזו, ועל כל טריאגרמה הניחו עוד טריאגרמה, וכך התקבלו 64 הקסגרמות, משישה קווים, כלומר 64 חלוקות שונות של קווי יין ויאנג.
החלוקה ל־64 הקסגרמות מתוארת בספר העתיק אי ג׳ינג (I CHING), ובפילוסופיה הסינית הוא למעשה ספר הסבר לכל מה שקיים ביקום. הוא מתאר את כל התופעות האפשריות בטבע ובעולם, ומציג את כל המצבים האפשריים באיזון העדין של היין והיאנג ביקום.
בעבר היו משתמשים בשיטה הזו לחזות את העתיד, לתת עצות לשליט, לצאת למלחמה או לא לצאת למלחמה ועוד.
כיום יש אפילו טכניקות טיפול שמשתמשות בהקסגרמות האלו, ואולי אפילו נדבר עליהן בעתיד.
דוגמה אחת היא ההקסגרמה "צ׳יאן" (QIAN 乾) שהיא ההקסגרמה שפותחת את הספר – שישה קווים יאנגיים זה על גבי זה, שמייצגים את שיא היאנג. התרגום הוא הרקיע, השמיים.
ההקסגרמה השנייה היא "קון" (KUN 坤) – שישה קווים ייניים זה על גבי זה שמייצגים את האדמה, שיא היין.
לפי התפיסה של הספר העתיק הזה, השמיים קודמים לאדמה, היאנג קודם ליין, האנרגיה קודמת לחומר, המחשבה קודמת ליצירה.
ברמה הקלינית אני מתייחס לזה שהחשיבה והתפיסה של המטופל הם לא רק חלק מרכזי בטיפול, אלא הם חלק קריטי לתהליך הטיפולי והשינוי הפיזי. אם המחשבה של המטופל תישאר ללא שינוי, הבעיות יחזרו על עצמן שוב ושוב. הוא יחזור על אותן פעולות/מחשבות/טעויות שגרמו למצב החולי מלכתחילה.
עוד כמה עקרונות בסיסיים וחשובים להבנה הם שאין יין מוחלט ויאנג מוחלט בטבע.
בכל יין יש לכל הפחות קצת יאנג, ולהפך.
הכול נמצא בתנועה כל הזמן, וגם היין והיאנג הם לא סטטיים. הם כל הזמן זזים ומשלימים זה את זה. היין עולה, היאנג יורד, ואז היאנג עולה והיין יורד, וכן הלאה. למשל אם הגעתי לרגע המדויק הזה שהשמש בדיוק ברום השמיים וזה שיא היאנג, אחרי רגע הוא חלף. כלומר הייתה גדילה של יאנג ואז דעיכה שלו. הכול בתנועה כל הזמן.
אחרי שעברנו על עקרונות הבסיס אני רוצה להסביר למה בכלל דיברנו על כל הגישה הזו,
איך היא מועילה ומה אני עושה עם התובנות האלו בקליניקה.
אם אני מטפל ברפואה סינית, ורפואה סינית צמחה מהתבוננות בטבע, ובטבע יש תנועות של יין ויאנג, אז זה אומר שהתנועות האלו של היין והיאנג מתרחשות גם בגוף? הרי אחד העקרונות הבסיסים בפילוסופיה הסינית הוא שישנה הקבלה בין מה שקורה ביקום למה שקורה בגוף.
כלומר גם בגוף שלנו יש תנועה ואיזון של יין ויאנג כל הזמן. גם ביחס לעצמנו וגם אל מול העולם סביבנו.
אם נצלול עוד קצת פנימה לנושא של יציאה מאיזון וניקח לדוגמה מיגרנה, נראה שבהרבה מאוד מקרים אנחנו יכולים לתאר מיגרנה כעלייה חדה ומהירה של יאנג למעלה לראש. היאנג הזה לא אמור להיות שם. הוא אמור לזרום בהרמוניה עם היין. אז מה גורם לו לעלות בצורה חדה כל כך למעלה?
כאן נכנס נושא ההדדיות.
בעולם מושלם, היין והיאנג תמיד מאוזנים, משלימים זה את זה וזורמים בהרמוניה.
אבל אנחנו לא מושלמים והעולם לא מושלם. ישנם מצבים של יציאה מאיזון ובחלוקה של העולם על פי יין ויאנג אנחנו מדברים על שני מצבי חוסר איזון – אחד של עודף והשני של חוסר.
מצבי העודף הם פשוטים יחסית להבנה – יש עודף של יאנג או עודף של יין. נתחיל עם היאנג. עודף של יאנג מתאר עודף חום. מצב אמיתי של חום, כמו שאנחנו קוראים לו. אלו לרוב מצבים שקשורים לחום חיצוני שנכנס פנימה, כמו מצבים של מכות חום, או מחלות חום כאלו ואחרות.
המצב השני, של עודף יין מסמל עודף של קור כמו היפותרמיה, או כניסה של קור לגוף.
אני חייב לציין שאלו שני מצבים שאני לא רואה כמעט בקליניקה. אני מטפל בעיקר במצבים כרוניים, מה שאומר שאני מטפל בעיקר במצבים של חוסרים.
מצבי החוסר הם מורכבים יותר להבנה מהסיבה הפשוטה שמה שאני רואה, זה לא המצב האמיתי של המטופל.
דמיינו לכם מצב שבו היאנג במצב "תקין" במירכאות והיין התכלה או נשחק מסיבות כאלו או אחרות, בגלל עומס בעבודה, גיל, תזונה לא נכונה, חוסר בשינה ועוד.
כלומר הבעיה היא ביין שנפגע. היאנג סבבה, אבל בגלל שהוא בחוסר המטופל מציג או סובל ממצב יאנגי. כלומר במצב של חוסר יין ההתבטאות שאני אראה בחולי של המטופל היא של חום.
זה מצב אופייני מאוד לנשים בגיל המעבר למשל.
בגלל שנשים הן יותר ייניות במהותן, יכולות להוליד ילדים, לממש את הפוטנציאל וכו', ככל שהשנים עוברות היין שלהן נשחק עד שאפשר לראות סימפטום מסוים שקוראים לו תופעות גיל המעבר. זה מצב שבו נשים עלולות לחוות גלי חום, אי־שקט, בעיות שינה. כל אלו הן תופעות של חום, או יאנג שבעצם נובע מאותו החוסר של היין. כלומר התבטאות של יאנג על רקע חוסר יין.
אצל הנשים האלו נרצה לחזק את האספקט הייני וכך לפתור את החום המדומה שנוצר, ולא לסלק יאנג או חום.
אצל גברים המצב שונה, הם יאנגים מטבעם, ועם השנים היאנג נשחק, החום בגוף יורד וגברים נעשים פחות פעילים ויותר "כבויים". כלומר ההתבטאות שלהם נעשית יינית, בגלל שהיאנג נחלש. מטופל כזה יציג תמונה של עייפות, קור וחוסר אנרגיה וחשק. זוהי התבטאות יין בגלל חוסר יאנג.
בטיפול נרצה לחזק יאנג ולחמם, ולא לסלק יין.
זוהי למעשה הצורה הפשוטה ביותר של אבחון שאני יכול לעשות בקליניקה, והיא נותנת לי כיוונים מאוד כלליים של טיפול – לחזק או לפזר? הבעיה היא ביין או ביאנג? זה אמנם לא הרבה, אבל זאת התחלה יפה מאוד.
בקליניקה, גישה כזו בעיקר עוזרת לי לתת דגשים כלליים למטופל – אם הוא סובל מחוסר יאנג הדגשים שלי יהיו על פעילות גופנית מתונה יותר, יותר שעות שינה, תזונה מבושלת וחמה.
אם המצב הפוך ונראה חוסר יין, הדגשים שלי יהיו על מזונות מזינים ושמנים יותר, פחות מזונות מחממים כמו קפאין, אלכוהול או שימוש בתבלינים רבים מדי.
וכמובן החלק הטיפולי עצמו הוא מורכב הרבה יותר ודורש הרבה יותר מידע.
מקווה שלמדתם משהו חדש ומעניין
תהיו בריאים 🙂
המאמר הזה הוא הרחבה של פרק 2 בפוסקאסט "חכם סיני פעם אמר". להאזנה לחצו כאן
